חיבור וסיכום- ''אמיל, או על החינוך'' מאת רוסו

על פי רוסו, טבע האדם הוא האינסטינקט הראשוני, שבו האדם מנסה לשרוד בטבע כמו שהוא, היכולת להשתלב בסביבה ולהתאים את עצמו אליה, כך שיוכל לדאוג לצרכים שנולד איתם ולפעול לפיהם. אך לאחר התפתחות מסוימת, האדם החליט לבצע שינוי, ולנוון את המשאבים שסביבו כך שיתאימו לרצונותיו וצרכיו. השינוי קידם את האדם צעד קדימה, ולאחר מכן אומץ כ''טבע האדם החדש'' או ''האזרחות'', אם אדם עובד לפי האינסטינקט שלו בסביבה האזרחית, הוא לא ימצא את מקומו ולכן ירמס על ידי סביבתו. (''הכל מתנוון תחת ידיו של האדם, הוא מערב אלה באלה, הוא מערער את הכל, הוא מעוות את הכל, הוא אוהב מפלצות; הוא אינו רוצה דברכפי שעשהו הטבע, אף לא את האדם; צריך לאלפו למענו, כסוס רכיבה; צריך לעצבו על פי טעמו, כמו עץ בגנו.'')(''אדם הנעזב לנפשו בין שאר בני האדם יהיה המעוות מכולם. הדעות הקדומות, הסמכות, הכורח, הלקח- כל המוסדות החברתיים שאנו כורעים תחתיהם- כל אלה יחניקו בו את הטבע .'')

על מנת להשתלב בסביבה ללא פגע, אדם שנברא לעולם צריך להכיר בשלושת משאבי חינוכו. הטבע; האינסטינקט הראשוני של האדם לפעול לפי צרכיו הקדומים והראשונים ביותר, ורכישת הכישורים שלו מהתפתחותו הטבעית.

הדברים; שאיפת ידע ונקודת מבט על פי סיטואציות והסביבה.

והאדם; האידאל של האזרחות, בו האדם צריך לנוון את עצמו אל הסביבה האנושית כדי שיהיה זהה אליה ויתאים לה. אדם הרוחש את כל צורות החינוך האלה, ומביא את שלושתם אל מטרה אחידה, נחשב לאדם המסוגל לשרוד בסביבה בלי שהיא תפגע בו או תרמוס אותו.

את החינוך אנו מקבלים או מן הטבע, או מבני האדם או מן הדברים. ההתפתחות הפנימית של כישורינו ושל איברי גופנו היא החינוך של הטבע; השימוש שאנו לומדים לעשות בהתפתחות זו הוא החינוך של בני האדם; ומה שנרכש מן הניסיון האישי שאנו חווים מחמת השפעתם של המושאים עלינו הוא החינוך של הדברים. את כל אחד מאיתנו מעצבים אפוא שלושה סוגים של מורים**מי שבקרבו נפגשים כל השלושה באותן נקודות ושואפים לאותן תכליות, מתקדם לבדו ליעדו וחי בהתאם לצרכיו. תלמיד זה, רק הוא לבדו מחונך היטב'')(''

בהקשר למטרת החינוך של רוסו, האומרת שאדם ששלושת סוגי החינוך התלכדו אתו למטרה אחת, הוא התלמיד בעל החינוך האידאלי, ישנה טענתו של אפלטון, שאדם שראה את ''האמת כפי שהיא'' והבדיל אותה מהמסגרת של האשליה, ופיתח לעצמו נקודת מבט ''פילוסופית'' לגבי סיטואציות שונות, הוא האידאל של מנהיג. אם נשלב בין שתי הטענות, נראה שרוסו ואפלטון עלולים לטעון שאדם שיכול להשקיף על הטבע כפי שהוא ועל פעולות האדם, ולפתח את דעתו המאפשרת לו לקבל את דברים אלא כפי שהם, הוא אדם מחונך ומנהיג אידאלי בעתידו.

לפני שניכנס להגדרת האדם, מוטב להסתכל על ההגדרה של 'טוב', ו'רע'.

במקרה הזה, אני משארת שמדובר על השכלת המוסר ודרך הישר, כש'טוב', מסמל אדם הפועל לפי החוקים המוסריים של האזרח הגדרה שהאדם בנה כדי שלא נגיע למצב של כאוס, ו'רע' כאחד המבצע מעשי פשע וכדומה.

האדם לא נולד עם מוסר, הוא נולד כיצור ללא הגנה עם אינסטינקט לספק את צרכיו הטבעיים ולדאוג לעצמו. או כמו שרוסו רומז בחלק מסוים, דרך הטבע, שהיא מסמלת רכישת כישורים והתפתחות גופנית, לדרך הטבע אין שום הקשר למוסר, שכן הוא דרך האדם. כשהאדם גדל, הוא רוכש נקודת מבט, המספקת לו ידע או ליתר דיוק תרגום של סיטואציה שהוא רואה/חווה על בשרו, רוסו מתייחס לרכישת הידע הזרת כ''דרך הדברים'' שכן היא קליטת ידע ממקרים שונים וכן רכישת נקודת מבט עליהן, לאחר שהאדם רוכש את השקפתו על העולם דרך הניסיון שלו ומה שהוא חווה, הוא רוכש לעצמו דעות על איך צריך להתנהג בסיטואציות כאלה או אחרות, וכך גם נקודת מבט על דרך הישר, וכן האם צריך לעבוד לפיה באותן סיטואציות.